זה לא שחור וזה לא לבן – זה פשוט המוח בלחץ

קרה לכם שידיעה אחת בעבודה הפכה את הכול לקיצוני פתאום זה מרגיש כמו סוף מוחלט או כמו אופטימיות מוגזמת ואין שום דרך לחשוב בהיגיון

בואו אנחנו כמנהלים יכולים לזהות את זה גם אצל אחרים וגם אצל עצמנו כשנוחתת עלינו ידיעה דרמטית כמו שהחברה אולי תיסגר שמצמצמים את הסייט או שהמנהל עוזב המוח שלנו מיד משדר סכנה

ומה קורה אז הגוף נכנס לכוננות והחשיבה משתנה עזבו רגע את הביולוגיה המוח עובר להישרדות ופתאום קשה להחזיק את האפשרות שזה מורכב שזה לא או או קשה להאמין שאולי זה קשה עכשיו אבל אחר כך ישתפר שדווקא מתוך הדבר הזה יכולה לצמוח תקווה

פגשתי כמה מנהלים רק החודש שזה בדיוק מה שקרה להם הם נפלו חזק לאחד הצדדים או לפחד שמשתק או לאופטימיות מנותקת מהמציאות הם פשוט לא הצליחו לראות את הצד השני ככה המוח שלנו פועל תחת סכנה אין לו אנרגיה להחזיק מורכבות אבל בפועל המצב היה הרבה פחות קיצוני והרבה פחות מסוכן ממה שחשבו ורק אחרי שהצליחו להוריד את רמת הסטרס הם חזרו לראות את התמונה הגדולה וחזרו להיות אסטרטגיים

ויש גם כאלה שזה תוקף להם פנימה כאבי בטן כאבי ראש או נטייה לחולי הגוף מגיב כשהמוח מרגיש שאין לו מוצא

זה לא נשאר אצל אדם אחד. זה מדבק. כשמישהו בצוות נופל לקצה – גם הקבוצה מרגישה את זה. הנושא תופס את כל תשומת הלב, האווירה נטענת, ובלי לשים לב, התחושה הקיצונית מתפשטת. מה שהתחיל כלחץ אישי הופך לאתגר קבוצתי.

ברגעים כאלה הדרכה שיכולה לעזור לאנשים לא ליפול לקצה לא להיבהל ולא להתנתק אלא להישאר רגע באמצע יכולה לעשות הבדל עצום היא לא פותרת את המציאות אבל היא מחזירה את היכולת לחשוב לבחור לפעול

אם זה רלוונטי אצלכם מוזמנים לדבר

אם בא לך להתייעץ – אני כאן בשבילך. 🔗 לתיאום שיחה ראשונה דרך האתר שלי

רוצה להמשיך לקבל ממני תובנות כאלה ישירות למייל? הירשם לניוזלטר https://tinyurl.com/msd384d3

#קריירה #שינוי #פיתוחאישי #מגייסים #אימוןקריירה